שקר והונאה בנישואין 

שקר והונאה בנישואים

פרופסור קלייר רבין

תרגום: ורד איל-סלדינגר

נישואים, כמו כל מערכות היחסים העמוקות, מבוססים קודם כל על יצירת אמון. ללא אמון, מערכות יחסים מידרדרות מהר מאוד לסיוט פרנואידי, שבו אנו בודקים את בן הזוג, מטילים ספק בדבריו, מציצים בדואר ובטלפון הסלולארי  שלו, בודקים את מה שהשליך לפח, שוכרים בלש, או פשוט עוקבים אחריו בעצמנו. הגדרה טובה לגיהנום עלי אדמות. למי שאיבדו אמון בבן או בת זוג יש בדרך כלל סיבה טובה. הם עברו את שלב האינטואיציה שמשהו לא בסדר. הם התקדמו לשלב שבו הם יודעים שבן או בת הזוג משקרים באיזשהו עניין. כמטפלת זוגית אני יודעת שאחת המשימות הקשות שלנו היא לתקן ולבנות מחדש אמון שאבד. לפעמים אפשר לעשות את זה, זה לוקח חודשים ואפילו שנים... ועדיין, הסדק במערכת היחסים יישאר לתמיד. לאונרד כהן שר "יש סדק בכל דבר... כך האור יכול לחדור פנימה" (there is a crack in everything....that is how the light gets in""). ונכון, הסדקים שנוצרו במערכת היחסים בעקבות היסטוריה של חוסר אמון דורשים עבודה מתמדת על הקשר, מבלי לראות את האהבה ("האור") כמובנת מאליה. מערכות היחסים האלה שבריריות, כיוון שיש הרגשה שהאמון אבד כבר פעם וזה יכול לקרות שוב, ולא משנה כמה מערכת היחסים טובה.

אבל בואו נחזור למישור בסיסי יותר. איך יוצרים אמון ושומרים עליו? כנות היא מרכיב יסודי ביצירת אמון. אבל מהי כנות בנישואים? זה נשמע פשוט, אבל בעצם זו שאלה קשה ומסובכת מאוד. התשובה ליצירת אמון על ידי כנות מלאה סתירות.

רובנו, לדוגמה, זקוקים לפרטיות, לגבולות שלנו. עד כמה כנים עלינו להיות כדי ליצור אמון? האם עלינו לספר לבני זוגנו הכול? ומתי "לא לספר" נהיה חוסר כנות ומוביל לאובדן אמון?

אני טוענת שחשוב לחשוב היטב במה אנו משתפים את בני זוגנו ומה אנו שומרים לעצמנו. הכנות שלנו כלפי בני זוגנו חייבת להיות מבוססת על כנות עם עצמנו. עלינו להבהיר את גבולות הפרטיות שלנו: רצוננו לספר ולשתף מול הצורך שלנו במרחב פרטי. עלינו להבהיר דילמה נוספת: הצורך שלנו לשתף  לעומת הנזק שעלול להיגרם מן השיתוף, או הנזק שעלול להיגרם מכך שלא נשתף. לדוגמה, אישה צעירה שהייתה בטיפול שאלה אם עליה לשתף את בן זוגה החדש בעובדה שהשתתפה בעבר באורגיות, אף שכבר הפסיקה, ואינה מעוניינת להמשיך בכך. שוחחנו על השאלה האם כשתספר את סודה לבן זוגה תיצור אמון. היא הבינה שכיוון שכבר ויתרה על האורגיות, היא רואה את עצמה עכשיו כאדם אחר, פרטי יותר, שאינו הולך לאורגיות. היא הבינה שהצפה של בן זוגה במידע על האני הקודם שלה תפחיד אותו, ועלולה להזיק מאוד לקשר הנובט ביניהם. היא הייתה רוצה שיידע עליה הכול ויקבל אותה בכל מצב, אבל שוחחנו על ההבדל שבין שיתוף במידע כזה בתחילתו של קשר ובין שיתוף בו כמה עשרות שנים אחר כך. היא הבינה שתמיד תצטרך לשפוט האם חכם מצדה לשתף, ואולי תצטרך "לקחת את סודה לקבר".

השוו את הסיפור הזה לסיפור מנוגד. אישה באה להתייעץ אתי לאחר שבעלה מזה עשרים שנה גילה לה שהוא זקוק לחוויות מיניות חד פעמיות, ותמיד היו לו. הוא סיפר לה שכיוון שהם קרובים כל כך וחברים טובים כל כך, והוא רוצה שתכיר אותו עוד יותר טוב. לכן גילה לה את ההתמכרות הזו שלו וציפה ממנה, בגלל החברות העמוקה ביניהם, לספוג את המידע ולקבל אותו כמו שהוא. לא רק שהיא לא יכלה לספוג את המידע, היא פשוט התפרקה, לא יכלה לעבוד, ונכנסה לדיכאון כרוני. בסופו של דבר היא התגרשה ממנו לאחר שאמר שאינו יכול לוותר על הצורך הזה. גם הוא היה הרוס מכך שהיא הרגישה כל כך רע, כי לא צפה מראש שתתנגד כך להתנהגותו, גם ללא קשר לחברות ביניהם. הוא הצטער מאוד ששיתף אותה בתחביבו, כי היו להם חיים נפלאים יחד כל עוד הסתיר ממנה את החלק הזה. מובן שלא היה מוכן לקבל את העובדה שבנוסף לכך שהייתה צריכה לספוג צד בלתי סביר לחלוטין שלו, היא הבינה גם שהיה שקר בבסיסם של נישואיהם; הוא ידע מה הוא עושה ושהוא מתכוון להמשיך בכך, אבל לא נתן לה הזדמנות להחליט בעצמה. היא חשבה שהתחתנה עם אדם אחד, אבל גילתה שבעצם התחתנה עם מישהו אחר. העובדה הזו לבדה הספיקה כדי להרוס את אמונה בו, גם אם הבטיח להיות כן בקשר לצרכיו.

שני הסיפורים האלה נותנים טעימה של מקרים מסוימים, שבהם הסתרת האמת מבן או בת זוג יכולה לעזור ולהיות חיובית. בסיפור הראשון, הסתרת ההיסטוריה המינית שלה אפשרה לאישה להמשיך ליצור את מי שהיא רוצה להיות, עם האדם שבחרה לבלות אתו את חייה. בדוגמה השניה אנו רואים שגילוי אמת שאי אפשר לחיות אתה גרם להרס הנישואים.

בשתי הדוגמאות האלה אנו רואים ששקר יכול להגן על מערכת יחסים, ואילו כנות עלולה להזיק להם. איך אפשר לדעת מתי לספר ומתי לא? כלל בסיסי, שלכולנו קשה לשמור עליו, הוא שעלינו לשאוף לחיות חיים שאנו יכולים להיות כנים לגביהם מבלי לפגוע בבני זוגנו. אנו יודעים שאם אנו מנהלים רומן, פותחים חשבון בנק פרטי, משקיעים כסף בלי להתייעץ עם בן או בת זוגנו, מתכננים טיול לבד בלי להתייעץ עם בן או בת הזוג וכדומה, אנו פועלים בצורה שבה השקר נעשה הכרחי. עלינו לנסות עד כמה שאפשר לחיות עם "דף חלק", ולהיות מסוגלים להיות פתוחים ומשתפים, וכך גם בני זוגנו יוכלו לנהוג בנו. ה"דף החלק" הזה צריך להתחיל עם מערכת היחסים, ואינו כולל את הצורך לשתף בכל מיני דברים שקרו בעבר. העבר הוא היבט יקר ואפילו קדוש של חייכם. בין אם אתם גאים ובין אם אתם מתביישים באירועים בחייכם, עברכם שייך לכם, ואינכם צריכים להרגיש חייבים לספר סודות שאתם מעדיפים לשמור לעצמכם.

שקרים נחוצים במערכת יחסים במצב שבו יש אהבה אמיתית ואכפתיות, אבל חסרים היבטים של מערכת יחסים טובה. אחת הדוגמאות היא מצב שבו לגבר יש אישה שהוא אוהב בכל לבו, אך היא אינה מעוניינת במין רוב הזמן. היא עברה התעללות מינית בילדותה, ושום טיפול שעברה (והיא ניסתה הכול) לא הצליח לשחרר אותה מסלידתה ממין. במקרה הזה הייתה לבעל מאהבת, שקיבלה את העובדה שהוא לעולם לא יעזוב את אשתו או יפגע בה, והוא השתמש בקשר הנוסף הזה כדי למלא צרכים שלא יכול למלא בצורה אחרת. נתקלתי במקרה דומה עם זוג שבא להתייעץ אתי כי הגבר היה הומוסקסואל. לאחר שבנה חיי נישואים נאמנים במשך שלושים שנה, הבין שהוא רוצה לצאת מהארון ולספר לאשתו, אך לא רצה לאבד אותה. הוא סיפר לה שיש לו צורך בקשרים הומוסקסואלים, והתחנן לפניה שתקבל את זה. במקרה שלה, היא החליטה להישאר אתו למרות הכאב, כל עוד יעמוד בחוקים שהם יצרו לעצמם, כמו למשל להיות אתה תמיד בסופי שבוע, לא לנסוע לחו"ל עם בני הזוג שלו, ולהקפיד על מין בטוח ועל בדיקות איידס.

עכשיו ברור שבשאלה האם כנות מובילה תמיד לאמון, התשובה היא שלמרות מה שחשבנו, לא תמיד זוהי השיטה הטובה ביותר. האם יש דרכים  אחרות לבנות אמון, חוץ מכנות? אני טוענת שהדרך הטובה יותר היא לדאוג שהנישואים יהיו הכי טובים שאפשר. יש כנות בבניית הקשר הכי טוב שאפשר, כמו למשל כנות ברגשות. אבל אפשר גם להקדיש זמן לתמיכה בבן או בת הזוג ולהקשבה לרגשותיהם ולסיפוריהם על מה שקרה במשך היום. זה אומר לא לבחור בטלוויזיה או במחשב ולהזניח את הקשר. להקדיש תשומת לב לצרכי הקשר ולהיות בן או בת הזוג הטובים ביותר לבני זוגכם - זוהי דרך טובה יותר לבניית אמון. אם אתם מגלים שיש לכם שלד או שניים בארון, חשבו היטב מי ירוויח מכך שתפתחו את כל העניין. אם המרוויחים היחידים הם אתם עצמכם ותחושת ההקלה שתרגישו, השאירו את השלדים במקומם והמשיכו במשימה הנפלאה של להיות מאהבים וחברים  טובים לבני זוגכם.